כאשר הוזמנו, אני ומשפחתי, לביקור בכפר דאר אלחנון שבוואדי ערה, הבאנו איתנו גלידה ובקשנו שישימו אותה במקרר שבפינה. המארחים הסתכלו זה על זה במבוכה והזכירו לנו בעדינות שהכפר, שאיננו מוכר על-ידי המדינה, לא מחובר לרשת החשמל. הם הוסיפו שבדרך כלל הם מבקשים להביא בקבוקי מים קפואים, כדי לעזור לשמור על המזון שבמקרר.

יותר מ-80 אלף אזרחים במדינת ישראל חיים ביישובים שהמדינה איננה מכירה בהם. יישובים אלו אינם מופיעים במפות הרשמיות של המדינה, וזאת למרות שרובם נוסדו שנים רבות לפני הקמתה. האזרחים שחיים בהם מתקיימים ללא אספקת חשמל, ללא איסוף אשפה, ללא ביוב מוסדר, ללא כביש גישה או מדרכות, לעתים גם ללא צינור מים.

בימים אלה מונח לפני שר הפנים החדש, מאיר שטרית, עניינו של הכפר דאר אלחנון, יישוב קטן שנוסד בשנות ה-20, בערך באותם ימים בהם נוסדה העיר תל-אביב. כיום גרים בכפר כ-100 תושבים, היושבים על אדמתם החוקית. מדינת ישראל, למרות שהיא צעירה מכפר זה בהרבה, מנסה בכל דרך אפשרית להרוס אותו ולפנות את תושביו ממקומם. בו בזמן המדינה מקימה ומפתחת יישובים יהודיים גדולים כמו קציר וחריש, באותו אזור ממש שבו יושב הכפר.

לא קל לחיות בדאר אלחנון. בירידה מהכביש הראשי אין שלט המכוון לכפר. דרך העפר המובילה אליו מלאה בורות ומהמורות. הבישול נעשה בחצר, בתנור עצים. אבל תושבי הכפר אינם מהמפונקים. כדי להתמודד עם המחסור בחשמל, בנו קולטי שמש המאפשרים כמה שעות תאורה בערב ומעט טלוויזיה. את הילדים שולחים ללמוד בערערה הסמוכה, וצעירי הכפר משלימים גם חינוך גבוה.

עוול משווע ביישוב אחד קטן
בתשובה לפניות עונים פקידי משרד הפנים שדאר אלחנון הוא "מקבץ בניה מבודד" וש"גרות בו מספר משפחות בודדות", ולכן יש להביא לפינויו. אולם, בסרבו לאשר תוכנית מתאר לכפר, משרד הפנים עצמו הוא זה שגורם למיעוט התושבים. הרי מי מאיתנו היה בוחר להקים את ביתו ביישוב שבתיו נהרסים, שאינו זוכה לשירותים בסיסיים מהמדינה, שתושביו סובלים מקנסות ומהטרדות משפטיות בלתי-פוסקות?

בשנת 2001 סללו תושבי הכפר, יחד עם פעילים ערבים ויהודים מתנועת "תעאיוש", את רחבת הכניסה לכפר, והקימו גינת משחקים קטנה לילדים. עוד לפני שהספיק האספלט להתקרר כבר החלו הילדים לנסוע באופנים הלוך ושוב על האספלט הטרי, מזכירים לכולם כמה קל למדינה לגזול מאזרחיה אפילו את ההנאות הקטנות הללו. מאז עושה המדינה ככל יכולתה להרוס גם את פיסת האספלט הזו.

לפני כשנתיים המליץ שר הפנים דאז ויו"ר ועדת הפנים של היום, ח"כ אופיר פינס, על פתרון לבעיית דאר אלחנון כשכונה במועצה הסמוכה ערערה. כל הצדדים הנוגעים לעניין הסכימו על מתווה הפתרון, אולם למרות זאת התנכלויות המדינה על מוסדותיה השונים לכפר ולתושביו נמשכות ללא הרף. בימים אלה פנו ח"כ פינס וחברי כנסת נוספים לשר הפנים שטרית, כדי שיפתור סוף סוף את מצוקת התושבים ויניח להם לגור בכבוד על אדמתם.

הכרה בדאר אלחנון היא אפשרות שנקרתה לידי השר שטרית לתקן עוול משווע ביישוב אחד קטן, מתוך עשרות היישובים הבלתי מוכרים. יישוב שכבר מזמן הגיע העת לעשות עמו צדק.