14/7/08

דיון המועצה הארצית להכרה במצפה אילן – תגובת הוועד למען דאר אלחנון

בישיבתה מיום ג' 3.6.08 אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבניה את הקמת היישוב מצפה אילן בוואדי עארה. במסמך זה מובאים חלקים מייצגים מתוך דיון המועצה הארצית, בצירוף תגובת הוועד למען דאר אלחנון.

אישור המועצה הארצית בא בהמשך לאישור שנתנה הממשלה לאכלס את מצפה אילן, ובניגוד לעמדת רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע ורשימה ארוכה של מתכננים ואנשי ציבור. מצפה אילן הוא יישוב שהוקם כהיאחזות צבאית ב-2003. החל מ-2005 המקום מאוכלס ע"י עמותת הימין הקיצוני "אור משימות לאומיות" המקימה יישובים ליהודים בלבד בתחומי הקו הירוק.

ההכרה בהיאחזות מצפה אילן עומדת בניגוד בולט לסירובן של הממשלה ורשויות התכנון להכיר בכפר הערבי השכן דאר אלחנון. הכפר, שתושביו כולם אזרחים ישראלים ושאדמותיו נמצאות בבעלותם הפרטית, נמצא 3 ק"מ בלבד ממצפה אילן. בתי הכפר הוקמו עוד לפני מדינת ישראל, אך הם נמצאים עדיין במעמד של "בניה בלתי חוקית" וצווי הריסה הוצאו כנגד חלקם. משרד הפנים הודיע בגלוי על כוונתו לפנות את תושבי דאר אלחנון מאדמתם. הנימוק העיקרי שניתן לכך הוא "פגיעה באיכויות נופיות". נימוק זה לא מנע מגוף התכנון המרכזי של משרד הפנים לאשר הקמה של יישוב קהילתי ליהודים בלבד באותו תא שטח ממש.

הדיון שהתקיים במועצה הארצית הוכיח שוב:

1. בעוד שדאר אלחנון קיים מלפני קום המדינה ובוודאי לפני חוק התכנון והבניה של 1965, היישוב מצפה אילן הוקם בצורה בלתי חוקית, בתמיכת משרדי הממשלה, וזאת למרות התראות חוזרות ונשנות של משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה על אי-חוקיותו.

2. משרד הפנים מתעלם באופן עקבי מהנימוקים שבחוות הדעת התכנוניות והירוקות המתנגדות להקמת מצפה אילן. במקביל מנופף משרד הפנים באותם נימוקים ממש כנגד ההכרה בדאר אלחנון. בכך כופה משרד הפנים שיקולים זרים על המועצה הארצית לתכנון ובניה.

העובדה שחלק גדול מהדיון במועצה הארצית על הכרה במצפה אילן עסק בסופו של דבר בדאר אלחנון היא הוכחה לצדקת מאבקו של הכפר לצדק ושוויון. אפילו חברי המועצה הארצית לא יכלו שלא לחוש באי הצדק המשווע שבהחלטתם, וחזרו לעסוק בדאר אלחנון שוב ושוב, בבחינת "דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה". זאת על אף ניסיונות חוזרים ונשנים מצד אנשי משרד הפנים לטפול האשמות שווא על תושבי הכפר ותומכיהם.

הוועד למען דאר אלחנון רואה בהתנהלות משרד הפנים מול שני היישובים דוגמא קיצונית לאפליה בין אזרחים על רקע אתני. זוהי גזענות ממוסדת. תושבי דאר אלחנון נחושים להמשיך במאבקם לחיות על אדמתם. הוועד וארגונים רבים נוספים ימשיכו לתמוך במאבק זה בכל דרך אפשרית. נמשיך במאבק עד להכרה מלאה בדאר אלחנון ואספקת כל השירותים המגיעים לתושביו, כאזרחים שווי זכויות במדינת ישראל.

בהמשך: קטעים מתוך דיון המועצה הארצית ב-3.6.08, ותגובת הוועד למען דאר אלחנון

דיווחי עיתונות קודמים בנושא:

הארץ:   http://geocities.com/dar_elhanoun/Haaretz-10.6.08.html

ידיעות: http://geocities.com/dar_elhanoun/Yediot-13.5.08.html

מעריב: http://geocities.com/dar_elhanoun/maariv-29.4.08.jpg

ynet: http://geocities.com/dar_elhanoun/ynet-19.2.08.htm

nrg:      http://geocities.com/dar_elhanoun/nrg-5.2.08.htm

עשרה ארגונים לתכנון אלטרנטיבי ולזכויות אדם קוראים להכיר בדאר אלחנון:

http://geocities.com/dar_elhanoun/ad-10.6.08.html

קטעים מתוך דיון המועצה הארצית ב-3.6.08, ותגובת הוועד למען דאר אלחנון

מר יגאל שחר, ממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים:

"לא הייתי מציע לאף אחד להביא את דאר אלחנון כדוגמא. זאת לא דוגמא, זאת הטעיה. עשינו בדיקה של צילומי אוויר בדאר אלחנון על הטענות של שמונים שנה ומאה שנה, ישראבלוף. הבתים, הסוכות הראשונות, החושות הראשונות שאנחנו מזהים בדאר אלחנון הם אחרי שנות החמישים שרואים. אז תפסיקו עם זה, זו דמגוגיה. אז תעזבו את דאר אלחנון, זה מקבץ בתים, מעולם לא אושר [...] יש קבוצה של אנשים שהיא מישהו מנהיג אותה, מישהו מימן אותה, מישהו זה. תעזבו את זה, לא פה לפחות, לא בוועדה הזאת."

תגובת הוועד למען דאר אלחנון: מר שחר יודע היטב כי בתי אבן היו בדאר אלחנון זמן רב לפני שנכנס לתוקף חוק התכנון והבניה ב-1965. אחד מצילומי האוויר שאליהם מתייחס מר שחר מופיע באתר הוועד, ומראה את השקריות שבטענותיו: http://geocities.com/dar_elhanoun/DarElHanoun1956.jpg

הכינויים "חושות" ו"סוכות" שמר שחר מצמיד לבתי אבן ישנים בבניה מסורתית נועדו להקל על מהלך הפינוי שמתכנן משרד הפנים. הבתים בדאר אלחנון הם במעמד של "בלתי מאושרים" אך ורק בשל התעלמות חוק התכנון והבניה מ-1965 מקיומו של הכפר במקומו מאז שנות ה-20. מתוך קובלנתו של מר שחר על כך שתושבי דאר אלחנון (בלשונו של שחר: "קבוצה של אנשים") מאורגנים ונחושים במאבקם להישאר על אדמתם אפשר ללמוד על המעמד הראוי בעיניו לאזרחי ישראל הערבים – נתינים חסרי ישע ונעדרי מודעות לזכויותיהם כאזרחים. ערכן היחיד של התבטאויות אלה הוא בכך שהן מצביעות על מניעיה הגזעניים של האפליה נגד דאר אלחנון.

דברי נציגי הארגונים הירוקים: נציג החברה להגנת הטבע, מר ניר פפאי, הפנה את הנוכחים לקביעת היועץ המשפטי לממשלה שלפיה היאחזות מצפה אילן אוכלסה שלא כחוק וללא ההליך התכנוני הנדרש. הוא תבע לדעת כיצד המועצה הארצית שואפת להכיר בהיאחזות מצפה אילן שתושביו היהודים עברו אליו רק לפני שנתיים, בעוד שאותה מועצה סירבה להכיר בכפר דאר אלחנון, שתושביו הערבים גרים בו מזה עשרות שנים. לטענתו הכפר דאר אלחנון לא הוכר בשל חשיבות השטח הפתוח שבו הוא נמצא, שבו שוכנת גם היאחזות מצפה אילן. מר פפאי הביע את חששו שההכרה במצפה אילן עשויה לקדם את ההכרה בדאר אלחנון, בעוד שהאופציה המועדפת עליו היא הכרזה על כל האזור כשמורת טבע.

נציגת ארגון הגג של הארגונים הירוקים, גברת איריס האן, חזרה על טענות דומות לאלו של מר פפאי: "אם נאשר את מצפה עירון בדיעבד נצטרך לתת תשובות מאוד קשות. אני לא רואה היכן הן נמצאות, למה עשינו איפה ואיפה, כך אני רואה את הדברים, למה שם דחינו וכאן לא."

תגובת הוועד למען דאר אלחנון: ההשוואה בין דאר אלחנון למצפה אילן רק מלמדת על האפליה הבוטה בין שני היישובים. אנו תוהים על ניסיונם של נציגי הארגונים הירוקים ליצור "שוויון" מדומה בין ישוב ערבי ותיק הקיים עוד מלפני קום המדינה, ליישוב יהודי חדש שנבנה בניגוד לחוק. כגורמים האמונים על שמירת הטבע למען אזרחי המדינה החיים בה, אנו פונים לכל הגופים הירוקים על מנת שיתבעו בפה מלא להכיר בדאר אלחנון כחלק מתפיסה מתקדמת של שמירת הסביבה למען האדם, ויתנגדו לניסיונות המדינה לפנות כפר ותיק מתושביו.

דברי נציג משרד המשפטים, מר ארז קמניץ': מר קמניץ' אישר את דבריו של נציג החברה להגנת הטבע, ולפיה הקמת מצפה אילן נעשתה שלא כחוק. מר קמניץ' טען ש"הדברים נאמרו בזמן אמת ובכל זאת נלקחו החלטות לאזרח את ההיאחזות".

תגובת הוועד למען דאר אלחנון: הוועד רואה בחומרה את העובדה שהמועצה הארצית החליטה להכיר בהיאחזות מצפה אילן למרות הודעת נציג משרד המשפטים על אי חוקיות הקמתה. בידה האחת המדינה מסרבת להכיר בכפר ערבי ותיק, הופכת אזרחים תמימים ל"עברייני בניה", ואז נתלית ב"אי חוקיות" כביכול של הכפר על מנת להתנכל לתושביו. בידה השנייה המדינה נוקטת בצעדים לא חוקיים במוצהר על מנת לאכלס ישוב יהודי המרוחק מדאר אלחנון 3 ק"מ בלבד.

אדר' שמאי אסיף, ראש מנהל התכנון: "יש לנו על כף המאזניים מצד אחד מצב קיים של אוכלוסייה של מתיישבים שהגיעו לשם בהנחיית, כל זה נאמר, בגיבוי של המדינה, בהנחיית המדינה, בעבודה של המדינה וכולי. בהשקעת כספים של המדינה. וזה נעשה בצורה ברורה ומודעת ואנחנו עכשיו נמצאים במצב שהוא מצב קיים, אי אפשר להתעלם. זאת אומרת אילו היינו צריכים לאשר במקום הזה ישוב בהיעדר נתוני הפתיחה האלה, אני מעריך שלא היינו מאשרים במקום הזה את הישוב הזה. ויש מספיק סיבות ואני יכול למנות אותם מעכשיו ועד הודעה חדשה."

תגובת הוועד למען דאר אלחנון: אדר' אסיף מודה בפה מלא שתהליך אכלוס מצפה אילן נעשה שלא עפ"י עקרונות תכנון ראויים, תוך גיבוי מלא של המדינה. בעוד מר יגאל שחר מתלונן על "המימון" שמקבלים תושבי דאר אלחנון, ומתייחס בכך לתרומות זעומות של אנשים פרטיים – שוחרי שלום ושוויון בארץ ובעולם התומכים במאבקו של הכפר – מצביע אדר' אסיף על המימון המסיבי שקיבל מצפה אילן מכספי ציבור של מדינת ישראל, וזאת בניגוד לחוק (דברי מר קמניץ' לעיל) ובניגוד לעקרונות תכנון בסיסיים (דברי מר אסיף).

מר אריה בר, מנכ"ל משרד הפנים השמיע דברים רב-משמעיים על חשיבות הדמוקרטיה, יחד עם הצורך "לא לאבד את המדינה". מר בר לא שכח לציין את החשיבות שהוא מייחס לעצמאות ההחלטות של המועצה הארצית, תוך שהוא מדגיש את זכותה של הממשלה לקדם הליכים תכנוניים בניגוד לדעת המועצה:

"אני לא מאלה שאומר שהמועצה הארצית צריכה להיות חותמת גומי של החלטות ממשלה. אבל בין אלה שאומרים... שהממשלה היא המושלת. [...] יש ממשלה והיא זכותה לקבל החלטות. היא לא צריכה אישור של אף אחד מאלה שיושבים פה. העניין התכנוני הוא עניין סובייקטיבי ולא אובייקטיבי."

"מי שלא מבין את זה שיסתכל על המפה. לא בכדי נשמעים שרוצים אוטונומיה לוואדי עארה. [...] האזור הזה אנחנו חיים במדינת ישראל יש בה גם את האוכלוסייה היהודית שהם הרוב, ויש גם את האוכלוסייה הערבית. צריך לתת לכולם את ההזדמנות השווה. אבל יחד עם זאת, אסור לאבד את המדינה הזאת."

תגובת הוועד למען דאר אלחנון: הוועד רואה בהערות אלו של מר בר חשיפה ברורה של נקודת מוצא מפלה וגזענית. מדברי מר בר משתמע בברור שמטרת הממשלה היא לחזק ישובים יהודיים על חשבון אזרחי ישראל הערבים. מר בר מודה בגלוי שלפי תפיסתו, מוסדות התכנון במדינה צריכים לשרת קודם כל את האוכלוסיה היהודית, ולא את כלל אזרחי המדינה.

מר בר גם התייחס בדבריו לדאר אלחנון:

"בדאר אלחנון עברו מאות משפחות, זה היה תחנת מעבר כמו עתלית אז, תחנת מעבר מגיעים לשם ומקבלים פיצוי מנהל מקרקעי ישראל ועוברים לאחד הישובים הערביים. אבל תמיד נשאר גרעין כדי לשמר את המעבר. זה לא המקום הזה. בדאר אלחנון יושבים פה אנשי מנהל ויכולים לספר לך כמה כסף נתנו פיצויים כדי שיעברו, ועברו".

תגובת הוועד למען דאר אלחנון: דברי מר בר הם שקר גס. תושבי דאר אלחנון חיים כולם במקום מאז היוולדם, או מאז נישואיהם לבן/בת המקום. התושבים נחושים להישאר במקומם למרות התנכלויות בלתי פוסקות מצד פקידי משרד הפנים, והם יעמדו גם בהשמצותיו הפרועות של מר בר.

לקריאת התמליל המלא של הדיון במועצה:

http://geocities.com/dar_elhanoun/MI-artsit-minutes-3.6.08.pdf

דיווחים נוספים:

הארץ:   http://geocities.com/dar_elhanoun/Haaretz-10.6.08.html

ידיעות: http://geocities.com/dar_elhanoun/Yediot-13.5.08.html

מעריב: http://geocities.com/dar_elhanoun/maariv-29.4.08.jpg

ynet: http://geocities.com/dar_elhanoun/ynet-19.2.08.htm

nrg:      http://geocities.com/dar_elhanoun/nrg-5.2.08.htm

העוקץ: http://www.haokets.org/mail-message.asp?ArticleID=2533

http://www.haokets.org/mail-message.asp?ArticleID=2696