כשמדובר בגזענות ובאפליה נגד אזרחי ישראל הערבים, מנגנוני הנישול של המדינה מצליחים לשבור מדי פעם את השיאים שהם עצמם קבעו. בפברואר השנה החליטה הממשלה לאשר את אכלוס ההיאחזות הצבאית 'מצפה אילן' בוואדי עארה (או בשמה הקודם – 'מצפה עירון'). ההחלטה הזאת הצליחה לעשות את הבלתי-אפשרי: שטח שכביכול נועד לשימור בגלל איכויותיו הנופיות המיוחדות הפך לפתע ראוי למגורים של מתיישבים יהודים חדשים שעלו לקרקע רק ב-2005, באופן בלתי חוקי אך בסיוע משרדי ממשלה. זאת בשעה שהכפר הערבי הסמוך דאר אלחנון, שבתיו שוכנים במקום עוד מלפני קום המדינה ושכל תושביו הם אזרחי ישראל, נשאר במעמד "לא מוכר". משרד הפנים מסרב להכיר בכפר הוותיק ולספק לו שירותים בסיסיים, וטוען שהדבר עלול לפגוע – הפלא ופלא – באותן "איכויות נופיות" טמירות של האזור. מסתבר שלפי כללי האסתטיקה של פקידי משרד הפנים, יופיו של הנוף אינו תלוי רק בעיני המתבונן אלא גם במוצאם של תושביו.
בחודש שעבר הכירה המועצה הארצית לתכנון ולבניה במצפה אילן כיישוב יהודי חדש בוואדי עארה. דברי הנציגים במועצה אישרו אחת לאחת את הטענות שהעלינו כאן בפברואר נגד החלטת הממשלה. מדברי נציגי משרד הפנים עולה שידוע להם היטב שהכפר דאר אלחנון קיים עוד לפני חוק התכנון והבניה מ-1965 שהפך אותו ל"בלתי מוכר". לעומתם, קבע נציג משרד המשפטים שהסיוע של משרדי הממשלה להקמת מצפה אילן נעשה באופן בלתי חוקי, ובניגוד לדעת הגורמים המשפטיים. ראש מנהל התכנון הוסיף על כך ואישר בדבריו שהממשלה גם התעלמה באופן עקבי מכל הנימוקים התכנוניים והסביבתיים שבחוות הדעת המתנגדות להקמת מצפה אילן. עובדה זו לא מפריעה למשרד הפנים להמשיך לנופף באותם נימוקים ממש כנגד ההכרה בדאר אלחנון, ובכך לכפות שיקולים זרים על המועצה הארצית לתכנון ולבניה.
הדיון במועצה הארצית אמור היה לעסוק רק בשאלת ההכרה במצפה אילן. נציגי דאר אלחנון לא שותפו בדיון, ובעיית הכפר לא הייתה על סדר יומה הרשמי של המועצה. עם זאת נראה שהנוכחים לא יכלו שלא לחוש מידה מסוימת של אי-נוחות. הם חזרו ללא הרף לעסוק בשאלת אי ההכרה בדאר אלחנון, בבחינת "דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה". כל ניסיונותיהם של בכירי משרד הפנים לטפול האשמות שווא על תושבי הכפר ותומכיהם ולהתחמק מדיון ענייני בנושא רק הצביעו על עומק הגזענות שאיתה צריכים אזרחים ערבים במדינה להתמודד.
לטובת המתעניינים באופן שבו פועלים מנגנוני האפליה של גורמי התכנון בישראל, אנו מצרפים קטעים נבחרים מהדיון במועצה הארצית עם הערות הבהרה של הוועד למען דאר אלחנון. את תמליל הדיון המלא ניתן למצוא באתר הוועד.
מר יגאל שחר, ממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים:
"לא הייתי מציע לאף אחד להביא את דאר אלחנון כדוגמא. זאת לא דוגמא, זאת הטעיה. עשינו בדיקה של צילומי אוויר בדאר אלחנון על הטענות של שמונים שנה ומאה שנה, ישראבלוף. הבתים, הסוכות הראשונות, החושות הראשונות שאנחנו מזהים בדאר אלחנון הם אחרי שנות החמישים שרואים. אז תפסיקו עם זה, זו דמגוגיה. אז תעזבו את דאר אלחנון, זה מקבץ בתים, מעולם לא אושר [...] יש קבוצה של אנשים שהיא מישהו מנהיג אותה, מישהו מימן אותה, מישהו זה. תעזבו את זה, לא פה לפחות, לא בוועדה הזאת."
תגובת הוועד למען דאר אלחנון: מר שחר יודע היטב כי בתי אבן היו בדאר אלחנון זמן רב לפני שנכנס לתוקף חוק התכנון והבניה ב-1965. אחד מצילומי האוויר שאליהם מתייחס מר שחר מופיע באתר הוועד, ומראה את השקריות שבטענותיו: http://geocities.com/dar_elhanoun/DarElHanoun1956.jpg
הכינויים "חושות" ו"סוכות" שמר שחר מצמיד לבתי אבן ישנים בבניה מסורתית נועדו להקל על מהלך הפינוי שמתכנן משרד הפנים. הבתים בדאר אלחנון הם במעמד של "בלתי מאושרים" אך ורק בשל התעלמות חוק התכנון והבניה מ-1965 מקיומו של הכפר במקומו מאז שנות ה-20. מתוך קובלנתו של מר שחר על כך שתושבי דאר אלחנון (בלשונו של שחר: "קבוצה של אנשים") מאורגנים ונחושים במאבקם להישאר על אדמתם אפשר ללמוד על המעמד הראוי בעיניו לאזרחי ישראל הערבים – נתינים חסרי ישע ונעדרי מודעות לזכויותיהם כאזרחים. ערכן היחיד של התבטאויות אלה הוא בכך שהן מצביעות על מניעיה הגזעניים של האפליה נגד דאר אלחנון.
דברי נציגי הארגונים הירוקים: נציג החברה להגנת הטבע, מר ניר פפאי, הפנה את הנוכחים לקביעת היועץ המשפטי לממשלה שלפיה היאחזות מצפה אילן אוכלסה שלא כחוק וללא ההליך התכנוני הנדרש. הוא תבע לדעת כיצד המועצה הארצית שואפת להכיר בהיאחזות מצפה אילן שתושביו היהודים עברו אליו רק לפני שנתיים, בעוד שאותה מועצה סירבה להכיר בכפר דאר אלחנון, שתושביו הערבים גרים בו מזה עשרות שנים. לטענתו הכפר דאר אלחנון לא הוכר בשל חשיבות השטח הפתוח שבו הוא נמצא, שבו שוכנת גם היאחזות מצפה אילן. מר פפאי הביע את חששו שההכרה במצפה אילן עשויה לקדם את ההכרה בדאר אלחנון, בעוד שהאופציה המועדפת עליו היא הכרזה על כל האזור כשמורת טבע.
נציגת ארגון הגג של הארגונים הירוקים, גברת איריס האן, חזרה על טענות דומות לאלו של מר פפאי: "אם נאשר את מצפה עירון בדיעבד נצטרך לתת תשובות מאוד קשות. אני לא רואה היכן הן נמצאות, למה עשינו איפה ואיפה, כך אני רואה את הדברים, למה שם דחינו וכאן לא."
תגובת הוועד למען דאר אלחנון: ההשוואה בין דאר אלחנון למצפה אילן רק מלמדת על האפליה הבוטה בין שני היישובים. אנו תוהים על ניסיונם של נציגי הארגונים הירוקים ליצור "שוויון" מדומה בין ישוב ערבי ותיק הקיים עוד מלפני קום המדינה, ליישוב יהודי חדש שנבנה בניגוד לחוק. כגורמים האמונים על שמירת הטבע למען אזרחי המדינה החיים בה, אנו פונים לכל הגופים הירוקים על מנת שיתבעו בפה מלא להכיר בדאר אלחנון כחלק מתפיסה מתקדמת של שמירת הסביבה למען האדם, ויתנגדו לניסיונות המדינה לפנות כפר ותיק מתושביו.
דברי נציג משרד המשפטים, מר ארז קמניץ': מר קמניץ' אישר את דבריו של נציג החברה להגנת הטבע, ולפיה הקמת מצפה אילן נעשתה שלא כחוק. מר קמניץ' טען ש"הדברים נאמרו בזמן אמת ובכל זאת נלקחו החלטות לאזרח את ההיאחזות".
תגובת הוועד למען דאר אלחנון: הוועד רואה בחומרה את העובדה שהמועצה הארצית החליטה להכיר בהיאחזות מצפה אילן למרות הודעת נציג משרד המשפטים על אי חוקיות הקמתה. בידה האחת המדינה מסרבת להכיר בכפר ערבי ותיק, הופכת אזרחים תמימים ל"עברייני בניה", ואז נתלית ב"אי חוקיות" כביכול של הכפר על מנת להתנכל לתושביו. בידה השנייה המדינה נוקטת בצעדים לא חוקיים במוצהר על מנת לאכלס ישוב יהודי המרוחק מדאר אלחנון
אדר' שמאי אסיף, ראש מנהל התכנון: "יש לנו על כף המאזניים מצד אחד מצב קיים של אוכלוסייה של מתיישבים שהגיעו לשם בהנחיית, כל זה נאמר, בגיבוי של המדינה, בהנחיית המדינה, בעבודה של המדינה וכולי. בהשקעת כספים של המדינה. וזה נעשה בצורה ברורה ומודעת ואנחנו עכשיו נמצאים במצב שהוא מצב קיים, אי אפשר להתעלם. זאת אומרת אילו היינו צריכים לאשר במקום הזה ישוב בהיעדר נתוני הפתיחה האלה, אני מעריך שלא היינו מאשרים במקום הזה את הישוב הזה. ויש מספיק סיבות ואני יכול למנות אותם מעכשיו ועד הודעה חדשה."
תגובת הוועד למען דאר אלחנון: אדר' אסיף מודה בפה מלא שתהליך אכלוס מצפה אילן נעשה שלא עפ"י עקרונות תכנון ראויים, תוך גיבוי מלא של המדינה. בעוד מר יגאל שחר מתלונן על "המימון" שמקבלים תושבי דאר אלחנון, ומתייחס בכך לתרומות זעומות של אנשים פרטיים – שוחרי שלום ושוויון בארץ ובעולם התומכים במאבקו של הכפר – מצביע אדר' אסיף על המימון המסיבי שקיבל מצפה אילן מכספי ציבור של מדינת ישראל, וזאת בניגוד לחוק (דברי מר קמניץ' לעיל) ובניגוד לעקרונות תכנון בסיסיים (דברי מר אסיף).
מר אריה בר, מנכ"ל משרד הפנים השמיע דברים רב-משמעיים על חשיבות הדמוקרטיה, יחד עם הצורך "לא לאבד את המדינה". מר בר לא שכח לציין את החשיבות שהוא מייחס לעצמאות ההחלטות של המועצה הארצית, תוך שהוא מדגיש את זכותה של הממשלה לקדם הליכים תכנוניים בניגוד לדעת המועצה:
"אני לא מאלה שאומר שהמועצה הארצית צריכה להיות חותמת גומי של החלטות ממשלה. אבל בין אלה שאומרים... שהממשלה היא המושלת. [...] יש ממשלה והיא זכותה לקבל החלטות. היא לא צריכה אישור של אף אחד מאלה שיושבים פה. העניין התכנוני הוא עניין סובייקטיבי ולא אובייקטיבי."
"מי שלא מבין את זה שיסתכל על המפה. לא בכדי נשמעים שרוצים אוטונומיה לוואדי עארה. [...] האזור הזה אנחנו חיים במדינת ישראל יש בה גם את האוכלוסייה היהודית שהם הרוב, ויש גם את האוכלוסייה הערבית. צריך לתת לכולם את ההזדמנות השווה. אבל יחד עם זאת, אסור לאבד את המדינה הזאת."
תגובת הוועד למען דאר אלחנון: הוועד רואה בהערות אלו של מר בר חשיפה ברורה של נקודת מוצא מפלה וגזענית. מדברי מר בר משתמע בברור שמטרת הממשלה היא לחזק ישובים יהודיים על חשבון אזרחי ישראל הערבים. מר בר מודה בגלוי שלפי תפיסתו, מוסדות התכנון במדינה צריכים לשרת קודם כל את האוכלוסיה היהודית, ולא את כלל אזרחי המדינה.
מר בר גם התייחס בדבריו לדאר אלחנון:
"בדאר אלחנון עברו מאות משפחות, זה היה תחנת מעבר כמו עתלית אז, תחנת מעבר מגיעים לשם ומקבלים פיצוי מנהל מקרקעי ישראל ועוברים לאחד הישובים הערביים. אבל תמיד נשאר גרעין כדי לשמר את המעבר. זה לא המקום הזה. בדאר אלחנון יושבים פה אנשי מנהל ויכולים לספר לך כמה כסף נתנו פיצויים כדי שיעברו, ועברו".
תגובת הוועד למען דאר אלחנון: דברי מר בר הם שקר גס. תושבי דאר אלחנון חיים כולם במקום מאז היוולדם, או מאז נישואיהם לבן/בת המקום. התושבים נחושים להישאר במקומם למרות התנכלויות בלתי פוסקות מצד פקידי משרד הפנים, והם יעמדו גם בהשמצותיו הפרועות של מר בר.
לקריאת התמליל המלא של הדיון במועצה:
http://geocities.com/dar_elhanoun/MI-artsit-minutes-3.6.08.pdf
למאמר הוועד למען דאר אלחנון, פברואר 2008, אתר 'העוקץ':
http://www.haokets.org/mail-message.asp?ArticleID=2533
מוסטפא אבו הלאל ויועד וינטר – הוועד למען דאר אלחנון
